מתחת לכדור המראות, בין אורות מהבהבים ופנים מזיעות, עמד מרקס כאילו נקלע אל ניסוי נוסף של ההיסטוריה. גופו נע בקצב המוזיקה, אך מבטו נותר מפוכח, כמעט זר. סביבו צחקו ורקדו אנשים ששכחו לרגע את עמל יומם, והוא, שניתח את חוקי הייצור והניצול, מצא עצמו בתוך חגיגה שנולדה מן השפע והבדידות גם יחד. אולי דווקא שם, בתוך הרעש והאור, התגלה האבסורד במלואו: האדם מחפש משמעות, ובינתיים הוא רוקד.
צרו קשר
מגזין סוציאל־דמוקרטי